מאמרים

שיעורי ההצבעה הנמוכים בארץ והמחאה החברתית

מדינת ישראל הייתה ידועה כאחת המדינות עם שיעור ההצבעה הגבוה בעולם במדינות דמוקרטיות. עד לסוף שנות ה- 90 שיעורי ההצבעה עמדו על כ 80%. המעורבות החברתית והפוליטית שהייתה מקובלת בישראל נתנה את אותותיה באחוזים אלו ושיעורי ההצבעה הגבוהים שהיו במדינת ישראל רבות בשנים ביטאו נאמנות גבוהה לפוליטיקה הישראלית ולשליחי הציבור שלה. בבחירות המיוחדות שנערכו לראשות הממשלה בשנת 2001, היה אחוז ההצבעה נמוך במיוחד- שני שליש מכלל הבוחרים. פרשנים פוליטים רבים ניסו לתהות על קנקנה של צניחה דרמטית זו בשיעורי אחוז ההצבעה לראשות הממשלה שהייתה נפרדת מהבחירות לכנסת. חלקם טענו, שההפרדה שעשו בשיטת הבחירות בה ראשות ממשלה נבחרת בנפרד לבחירות הכנסת יצרה נפילה זו באחוזי ההצבעה. בבחירות של אמצע שנות ה 2000 המצב היה עגום עוד יותר פחות משני שליש הצבעה בלבד. פירושם של דברים שמרבית מכלל הבוחרים כלל לא הגיעו להצביע.

קולמוסיהם של בעלי דעה נשתברו בזה אחר זה מפאת קשיהם להסביר מה גרם לנפילה הזו. ההסברים היו מגוונים: אכזבה קשה של המצביעים מהשחיתות במערכת הפוליטית, רמתה הירודה של הכנסת היוצאת, אכזבה קשה של המצביעים מהשחיתות בכנסת היוצאת, ההשפעה של התקשורת על דעת הקהל באשר לניוונה של מערכת החקיקה. אולם נשמעו כבר אז קולות בקרב יוצרי הדעה שתופעה זו מסמנת על ברכה בחשיבה של הציבור הישראלי. תורף טענתם שהציבור השכיל להבין שאולי נבחרי הציבור שכבר אינם מייצגים את בוחריה אולי עושים זאת ממניעים פוליטים ואינטרסנטים אך יותר מכל משום שידיהם כבולות נוכח ההשלתטות של בעלי ההון על דעתם של מנהיגי העדה.





הצבע ברגליים ולא בקלפי.

מוטב שנעמיק בדבריהם של האחרונים כיוון שברוח הסוציאליסטית הנושבת בארצנו בתקופה האחרונה טענותיהם מקבלות ראיות חזקות ומוצקות.

המשך מאמר